קאסם נ' מתן שירותי אחזקה וניהול ב ע"מ

פסק-דין

1.תביעה שטרית שעניינה המחאה מספר 610 בסך 4,543 ₪ זמן פירעון 20.12.09 שמשכה הנתבעת לפקודת ר.ק. גינון. בגב ההמחאה חתימת הסבה לפקודת התובע (להלן: ההמחאה).

ההמחאה סוחרה על ידי ר.ק. גינון לתובע, העוסק בניכיון שיקים.

2.הנתבעת טענה כי תמורת ההמחאה שולמה וההמחאה בוטלה אך בניגוד למוסכם – לא הוחזרה לה.

האם קיים פגם קנייני בהמחאה

3.השאלה הראשונה היא, האם אכן נכונה טענת הנתבעת באשר לתשלום תמורת ההמחאה והפרת ההתחייבות להחזירה.

4.מטעם הנתבעת העיד שמואל בלומנבלט.

בלומנבלט העיד כי ההמחאה הועברה לאדם בשם רידא עזאם, מנהל החברה ר.ק. גינון, עבור ביצוע עבודות גינון (להלן: עזאם, החברה).

בסמוך למתן ההמחאה, ובטרם הגיע מועד פירעונה, בלומנבלט מסר לעזאם סכום מזומן של 4,000 ₪ לשם המרתו למטבע זר. עזאם לא ביצע את ההמרה, והשניים סיכמו שסכום המזומן יישאר בידי עזאם, ההמחאה תבוטל ותוחזר, ואילו בלומנבלט ישלם סך של 543 ₪, להשלמת סכום ההמחאה.

בפתח הדיון, בלומנבלט תיקן וציין כי בפועל השלים סך של 528 ₪, משום שהצדדים הסכימו להפחית מהתמורה את הסך של 15 ₪, עמלת ביטול ההמחאה.

ההמחאה בוטלה, כעולה מנספח א' לתצהיר.

עזאם אישר קבלת יתרת הסכום (528 ₪), כעולה מהספח שצורף כנספח ב' לתצהיר, אך בניגוד למוסכם, לא השיב את ההמחאה.

5.אני מקבלת את עדותו של בלומנבלט בסוגיה זו.

עדותו של בלומנבלט נתמכה במסמך בכתב: שיק– שצילומו צורף – על הסך של 528 ₪, שנמסר לעזאם ונפרע על ידו, כעולה מנספח ב'. באותו נספח, מופיע הספח של השיק ובו רישום בחתימה של עזאם ובחותמת של החברה "יתרה מתשלום מבוטל. יש להחזיר לשמואל 4,000 ₪". למסמך זה יש להוסיף מסמך נוסף, שצורף על ידי בלומנבלט, לפיו ההמחאה אכן בוטלה בבנק ביום 16.12.09. על מסמך זה בלומנבלט לא נחקר, ומועד הביטול לא היה שנוי במחלוקת.

לאור קיומו של מסמך תומך, כאשר הן הסכומים והן תאריך השיק (בסמיכות למועד מתן ההמחאה נשוא התביעה) תואמים את גרסתו של בלומנבלט, אני קובעת שגרסתו באשר לפגם קנייני בהמחאה – הוכחה.

6.לא ראיתי לזקוף לחובתה של הנתבעת את העובדה שלא המציאה חשבונית על העסקה המקורית עם עזאם (או עם החברה), מהטעם הפשוט, שעסקה זו כלל אינה שנויה במחלוקת. אין מחלוקת שההמחאה נשוא התביעה ניתנה עבור שירותי גינון, אלא שהטענה היא כי לאחר מתן ההמחאה, תמורתה נפרעה בדרך שבלומנבלט תיאר.

לא ראיתי כל סתירה באשר למועד מסירת המזומנים. בלומנבלט העיד כי אינו זוכר תאריכים מדויקים, וכי אינו זוכר מתי בדיוק ניתן על ידו כסף מזומן לעזאם על מנת שימיר עמו מט"ח. כל שזכר הוא, שהדברים היו בסמוך, ובלומנבלט חזר על כך מספר פעמים (עמ' 4 ש' 27 – 29).

ב"כ התובע העלה ספקות באשר למידת ההיגיון בכך שבלומנבלט ביקש מעזאם להמיר כספים. כאשר הגרסה אמינה ונתמכת במסמך בכתב, התואם את הסכומים והמועדים בהם מדובר, אין בטיעונים הגיוניים כדי להפריכה. לא כל שכן, כאשר הטיעונים ההגיוניים אינם עומדים כשלעצמם. התובע טען כי "לא הגיוני" שיינתן כסף להמרת מט"ח לגנן שעבד אצל הנתבעת. ראשית, התובע עצמו לא העלה טענה כאילו המרת כספים במדינה נעשית אך ורק במוסדות פיננסיים. שנית, לפי העדויות הנתבעת הכירה את עזאם (שהרי עבד עימה), ומסיבה זו התבקשה המרת המט"ח. לבסוף, הוכח שבלומנבלט פעל מתוך תמימות, תוך מתן אמון לא מוצדק בעזאם. בלומנבלט העיד על כך בעצמו, כפי שנסיבות העניין (מתן היתרה בטרם הוחזרה ההמחאה) מעידות על כך. מכל מקום, אין ברשלנות כדי לפגום באמיתות הטענה בדבר קיומו של פגם קנייני בהמחאה.

האם התובע אוחז כשורה

7.בלומנבלט העיד שהתובע היה מודע כל העת לעובדה שעזאם קיבל את תמורת ההמחאה. זאת, מאחר שהתקיימה פגישה במשרדו של בלומנבלט, בנוכחות בלומנבלט, עזאם והתובע, במהלכה הוסכם בין הצדדים כי בתמורה להעברת הסך של 4,000 ₪ תוחזר ההמחאה.